ראשית דרכה של טבעת אירוסין הוא מימים ימימה, כאשר בני זוג שעתידים היו להתחתן, הכריזו על כוונתם זו בטקס אירוסין צנוע יותר או פחות ואשר במרכזו היה מעמד ענידת טבעות האירוסין על אצבע קמיצה.
בעבר היה נהוג ששני בני הזוג ענדו את טבעות האירוסין, כיום בעיקר בת הזוג למרות שעדיין יש מקומות בהן ענידת טבעות האירוסין היא לשני בני הזוג. טקס האירוסין בא להצהיר קבל עם ועדה שבני הזוג החליטו על עתידם והתחייבו אחד כלפי השני וטבעת האירוסין מהווה את הגושפנקה לכך.
נדמה כאילו שביהדות תמיד היה טקס אירוסין, אצל שומרי המסורת טקס זה היה כעין טרום נישואין שבעדות מסוימות אף לווה בכתיבת חוזה נישואין שחייב את בני הזוג, ואולם מקור הרעיון, הגיע כנראה מרומא העתיקה ומשם יצא הנוהג לענוד את הטבעת על הקמיצה.
נהוג היה להעריך את שוויה של טבעות אירוסין על פי קריטריון של שתי משכורות ואולם קריטריון כזה היווה נקודת פתיחה בלבד וכיום ניתן להשיג טבעות אירוסין יפות, איכותיות ובעלות ערך התואמות את צרכיהם, רצונותיהם ואפשרויותיהם הכספיות של כל הרוכשים.
כמובן שככל שהרוכשים הם במצב כלכלי טוב ואמיד יותר , זה יבוא לידי ביטוי ברכישת הטבעת.
טבעות האירוסין הנחשקות ביותר הינן מזהב צהוב או זהב לבן, ומתחלקות ל:
- טבעת עם יהלום מרכזי, בדכ יהלום גדול יחסית.
- טבעת עם יהלום מרכזי וסביבו מספר יהלומים קטנים יותר הסוגרים עליו ככתר.
כשבני הזוג מחליטים לענות יחד טבעות אירוסין, נהוג להזמין טבעות הזהות בעיצובן.
ואם בעבר בסרטים ובספרים היה מגיע אביר על סוס לבן כורע ברך ומבקש את ידי העלמה עם טבעת אירוסין, תוך גילויי הפתעה על פניה, הרי שכיום בני הזוג נוהגים לבחור יחדיו את טבעות האירוסין, על פי טעמם האישי ויכולותיהם הכספיות.
מעבר לטקסיות ולרשמיות שמלווה את מתן טבעת האירוסין, עצם ההענקה של טבעות אירוסין לבחירת לבנו, טבעת שנרכשה במיטב כספינו, בל נשכח שהטבעת נרכשה מתוך אהבה והוקרה לאהובתנו מכל הלב, מבלי לנסות ולחסוך בעלות הטבעת ומתוך אמונה ותקווה שטבעת זו תשאר בידי אהובתנו לעד.
